גזר דין בתיק ת"פ 26647-08-10

1.     הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בשלושה-עשר אישומים. שנים-עשר אישומים מתוכם כוללים עבירות לפי חוק השתלת איברים, תשס"ח - 2008 ועבירות נוספות, האישום השלושה-עשר הנו בגין עבירה של הפרת הוראה חוקית. כתב האישום הנו ארוך ומפורט (מכיל 28 עמודים) והעבירות אותן עבר הנאשם משתרעות על פני השנים 2006 ועד 2010 (עיקרן בשנים 2008 - 2009). בגדר האישום הראשוןהורשע הנאשם בעבירה של איסור תיווך לפי הוראת סעיף 4 בשילוב הוראת סעיף 36 (א) (3) לחוק השתלת איברים ובעבירת עושק לפי סעיף 431 (1) לחוק העונשין. כן הדבר בנוגע עם האישומים השני (במסגרתו הורשע הנאשם גם בעבירת קבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 לחוק ובעבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק), השלישי והרביעי. בגדר האישום החמישיהורשע הנאשם בניסיון לבצע עבירה לפי סעיף 4 לחוק השתלת איברים ובעבירת ניסיון עושק. באישום השישי הורשע הנאשם בעבירות כבאישום הראשון, ובצירוף עבירה של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין. באישום השביעי הורשע הנאשם בעבירת איסור תיווך ובשלוש עבירות ניסיון עושק. באישום השמיני הורשע הנאשם בעבירת איסור תיווך, בשתי עבירות עושק ובשתי עבירות של סחיטה באיומים. באישום התשיעי הורשע הנאשם בעבירת איסור תיווך, ניסיון עושק ואיומים. באישום העשירי הורשע הנאשם בעבירת הפרת הוראה חוקית, איסור תיווך, ניסיון עושק ואיומים. באישום האחד-עשר הורשע הנאשם בעבירת איסור תיווך וניסיון עושק, ובאישום השניים עשר הורשע הנאשם בשתי עבירות איסור תיווך, בעבירת עושק ובעבירה של קבלת דבר במרמה. כאמור, בגדר האישום השלושה עשר הורשע הנאשם בעבירה הפרת הוראה חוקית, זאת לאחר שהפר פעמים רבות את תנאי שחרורו (מעצר בית באיזוק אלקטרוני) עד שלבסוף נעצר.

2.     בתמצית, מעשיו של הנאשם נעשו בתפר שבין חולים שהיו זקוקים נואשות להשתלת כליה ולבין מי שהיו מוכנים למכור כליה. הנאשם, בדרכים שונות, שאב אליו (באמצעות מודעות שפרסם בדרכים ובמקומות שונים) את החולים הזקוקים להשתלה ואת המעוניינים לתרום (תמורת תשלום) את הכליה, יצר תשתית מתאימה לצורך בדיקת התאמה ובדיקות רפואיות בארץ,  והפניית המעורבים למקומות שונים ברחבי העולם לצורך קצירת הכליה מחד, והשתלתה בגוף החולה מאידך. יצוין כי לא בכל הפעמים הסתיים ההליך בקצירה ובהשתלה. תמורת מעשיו הנאשם ביקש תקבולים כספיים בסכומים שונים, לדוגמא, בגדר האישום הראשון, הנאשם קשר בין חולה, ילידת 1985, שהייתה זקוקה להשתלת כליה לבין תורם. החולה שילמה עבור כך סך של 30,000 דולר. הניתוח בוצע בפנמה. מתוך הסכום הנ"ל שולם לנאשם עצמו סך של 1,000 דולר. בגדר האישום השני ההשתלה לא יצאה אל הפועל, אולם לנאשם שולם סך של 13,000 ש"ח על מנת "לשמור" על תורם הפוטנציאלי אם המסלול החלופי אליו פנה החולה יכשל. בגדר האישום השלישי שולם לנאשם סך של 40,000 ש"ח (ההשתלה לא יצאה, בסופו של דבר אל הפועל). בגדר האישום הרביעי ההשתלה יצאה אל הפועל (בפיליפינים). משפחת התורם שילמה 122,000 ש"ח. בגדר האישום השישי גרם הנאשם למתלוננת לתרום כלייתה לנתרם אלמוני בפיליפינים, ושעה שהמתלוננת ביקשה לחזור בה מכוונתה לעשות כן, איים עליה הנאשם וגרם לה לתרום כלייתה, כאשר בגין כך שולם לה  סך של 7,250 ש"ח. יצוין כי אירועי האישום החמישי (שלא הסתיימה בקצירה ובהשתלה), הסתיימו במעצרו של הנאשם (שכן פעל שם שוטר סמוי) ועל אף זאת, הנאשם המשיך במעשיו. גם בגדר האישום השמיני חזר בו התורם, בהיותו בפיליפינים, מרצונו לתרום כליה לאחר שהגיעו לאוזניו שמועות אודות הנאשם, וגם בפעם זו נאלץ התורם לכופף רצונו בפני איומיו של הנאשם, וכלייתו נקצרה. החולה, בגדר האישום השנים-עשר (שאף העיד בראשיתו של ההליך), עבר מסכת ייסורים קשה שכללה נסיעה לאקוואדור (עם בני משפחה ומלווה), טלטלות שגרמו לו לעוגמת נפש עצומה, פגיעה בבריאותו, אי ביצוע השתלה, ואובדן סכום כסף בסך 27,000 דולר    ו - 105,870 ש"ח בגין ההוצאות (כאשר לידי הנאשם הגיע סך של 11,000 דולר). האמור לעיל אינו אלא מקצת האירועים המורכבים והסבוכים אותם רקם הנאשם ואלה מפורטים, כאמור, בכתב האישום.

3.     הנאשם הנו כבן 70. אין בעברו הרשעות קודמות. הודאתו של הנאשם באה לאחר שנשמעו מקצת הראיות. הוסכם כי הצדדים יעתרו לעונש שלא יפחת מעשרים וארבעה חודשי מאסר בפועל ולא יעלה על שלושים ושמונה חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי. כן הוסכם כי הנאשם יפצה את המתלוננים, כאשר סכום הפיצוי יקבע על ידי בית המשפט, ומתוך סכום זה יופקד סך של 100,000 ש"ח עובר למתן גזר הדין, כאשר כל סכום מעבר לסכום זה ישולם ע"י הנאשם בתום שנה משחרורו ממאסר.

4.     באת כוח המאשימה הדגישה בטיעוניה, בין היתר, את חומרתם של האישומים  השישי והשמיני שכללו גם עבירה של סחיטה באיומים, את העובדה שבגדר האישום השלישי בוצעה מרמה כלפי הועדה המרכזית להשתלות, את העובדה שבאישום חמש נוצל אדם חלש הלוקה בנפשו, את התהליך המייגע אותו עבר המתלונן באישום  שנים-עשר והפגיעה שנגרמה לבריאותו, ואת העובדה שאף לאחר שהנאשם נעצר, בעקבות אירועי אישום השביעי, הוא חזר לסורו. לא הוכחש כי הנתרמים באישומים 1 ו - 4 מודים, למעשה, לנאשם על מעשיו. באת-כוח המאשימה הדגישה בגדר השיקולים לחומרה את העובדה שמדובר במסכת תכנונית לצורך פרסום ואיתור חולים ותורמים, את הנזק שנגרם לתורמים וניצול המצוקה בה שרויים החולים. לא באה התעלמות, בגדר טיעוני המאשימה, מהנימוקים לקולא: הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים, בין היתר, עקב קשיים ראייתיים, הודאת הנאשם, גילו ומצבו הבריאותי, ההפקדה החלקית מתוך סכום הפיצויים, וכן שמדובר בחוק חדש שרמת הענישה לגביו טרם עוצבה. עם זאת, נטען כי לאור מצבור העבירות השונות בהן הורשע הנאשם, הרף העליון שנקבע כבר טומן בחובו את השיקולים לקולא והאינטרס הציבורי.

        לעניין הפיצויים נטען כי קיימים שלושה סוגי ניזוקים: הניזוקים באישומים השלישי והשנים-עשר, הניזוקים שקיבלו כליות והקשר עמם נותק (אישומים שלוש, חמש ואחד-עשר), והמתלוננים שבאישומים שש ושמונה (אשר סבלו גם מסחיטה באיומים). לפיכך, עתרה המאשימה לכבד ההסדר ולראות ברף הגבוה שבו כרף המתאים.

5.     מנגד, הדגישו הסנגורים, בין היתר, כי המערכת הרפואית אינה נותנת פתרון לסוגיית השתלות איברים כאשר רק להשתלת כליה ממתינים למעלה מאלפיים אנשים (בהתאם לדו"ח מבקר המדינה). לכן, חולים הזקוקים להשתלה יעשו כל מעשה על-מנת להציל את חייהם, ועל רקע זה יש לראות את מעשי הנאשם אשר ביקש לסייע לאנשים חולים אשר אינם מוצאים מזור במערכת הבריאותית הקיימת, ויש, על-כן, לבחון את נושא הענישה באופן פרופורציוני. עוד באה הפניה לפסיקה (החלטת בית המשפט המחוזי מנצרת (ת"פ 10/10), שם דובר בעבירות חמורות יותר ובשיטה שפותחה על ידי אותם נאשמים, עליהם נגזר קנס (1.2 מיליון ש"ח) והוטל עליהם מאסר בעבודות שירות. עוד נטען כי הנאשם נטול אמצעים כספיים, ועל-כן הוסכם על מאסר בפועל, הופקד כבר סך של כמאה אלף ש"ח ע"ח הפיצויים, ובכך יש להעיד על חרטה והפנמה. נטען כי לאור עקרונות תיקון 113 לחוק העונשין, לאור מעשי הנאשם שנועדו גם להציל חיים מקום שאין פתרון רפואי אחר ונוצר צורך לנקוט בהליכים דרסטיים שגרמו לפגיעה מינימלית בערך המוגן, לאור  כך שטרם התגבשה מדיניות ענישה, לאור  נסיבות הנאשם, ולרבות היותו גרוש, ללא מקום מגורים וללא אפיקי הכנסה, יש לקצוב עונשו על הצד הנמוך שבהסדר. הנאשם, בדברו, הוסיף שלא כל הנפגעים התלוננו כנגדו. הוא מצטער על מעשיו ולא התכוון להזיק, אין בכוונתו להמשיך באותם מעשים ואף ננקטו כנגדו הליכי עקול  מטעם שלטונות המס.

6.     התמונה המתקבלת מעובדות שנים-עשר האישומים הנוגעים (בעיקר) בחוק השתלת איברים הנה כי הרווח הכספי היה המניע העיקרי שעמד מאחורי מעשיו של הנאשם ולא רווחתם של החולים הזקוקים להשתלת כליה. הנאשם ניצל עד תום, הן את מצוקת החולים והן את מצוקת התורמים הפוטנציאליים אשר נדחפו לתרומה מחמת קשיים כלכליים ואחרים, ולא חס על בריאותם ועל רגשותיהם. אמנם, במספר אירועים הסתיים הליך התרומה וההשתלה בהצלחה והמעורבים שם, בוודאי המושתלים, חבים תודה לנאשם, אולם באירועים אחרים נהג הנאשם בבריונות של ממש. במיוחד באים הדברים לידי ביטוי באירועי האישום השישי ובאישום השמיני אשר בהם, באמצעות איומים, גרם הנאשם לתורמים ששינו דעתם, לתרום כליה. בעיקר באה לידי ביטוי התנהלותו חסרת הרגש של הנאשם בגדר האישום השנים-עשר. במסגרת אישום זה נשמעה עדותו של המושתל הפוטנציאלי, מר יעקובוביץ (בטרם הגיעו הצדדים להסדר). בעדותו הוא גולל אחר הסבל הרב שהיה מנת חלקו במשך חודש ועשרה ימים בהם שהה באקוודור לצורך השתלה שלא יצאה אל הפועל, הכספים הרבים שהוצאו ממנו עד לשובו ארצה על סף התמוטטות פיזית ואשפוזו במחלקה לטיפול נמרץ. מסכת האירועים הכוללת, זו שכללה את השיחות והמפגשים עם הנאשם בטרם הטיסה ואלה שהתרחשו לאחר הטיסה, פורטו על ידי מר יעקובוביץ ובני משפחתו שהיו מעורבים בשיחות המוקדמות עם הנאשם ובנסיעה לאקוודור, במסגרת עדותם, ומתקבלת תמונה של ניצול ציני וקר רוח של מצוקתו של חולה אשר היה מוכן לעשות כל שביכולתו ולשלם ככל הנדרש לצורך ביצוע השתלת כליה, עובדה אשר הנאשם היה מודע לה ונצלה עד תום 

7.     מעשיו של הנאשם הקשורים באישום שנים-עשר, לכשעצמם, מחייבים  ענישה משמעותית, על-אחת כמה, כאשר קיימים אישומים כה רבים הכוללים עבירות כה רבות אותן עבר הנאשם ואשר כוונו כנגד אנשים שנמצאו במצוקה והיו נוחים לסחיטה ולניצול.

מכאן, וגם לאחר שאני מביא בחשבון את הנימוקים העומדים לקולא לזכות הנאשם, וכמפורט לעיל, ובין היתר גילו, מצבו הבריאותי ועברו הנקי, המסקנה הנה שיש מקום לטענת המאשימה, לפיה הרף העליון של הסדר הטיעון כבר טומן בחובו את הנימוקים לקולא. יצוין כי נוכח תחום הענישה לגביו הסכימו הצדדים ואשר אין מקום להתערב בו נוכח הסברי המאשימה, איני רואה לנכון להידרש בהרחבה לנושא מתחם הענישה הראוי וכפי שנקבע בגדר תיקון 113 לחוק העונשין, אולם יש לומר כי מדובר בשלושה-עשר אירועים שונים, לגבי כל אחד מהם יש לקבוע מתחם ענישה ספציפי. אמנם, מתחם הענישה, באשר לכל אירוע ואירע,לפחות באשר למרבית האישומים, יהא נמוך יותר מאשר הוסכם בין הצדדים באשר לענישה הכוללת, אולם ברור הדבר שהרף העליון של מתחם הענישה הכולל אמור לחרוג באופן משמעותי מזה המוסכם על הצדדים, מקום בו הצדדים לא היו מגיעים לכדי הסדר.

8.     לפיכך, ובהמשך להסדר לגביו הסכימו הצדדים , ולאחר שקלול האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם כלהלן:

א.     מאסר בפועל לתקופת 36 חודשים בניכוי ימי מעצרו.

ב.     מאסר מותנה לתקופת 10 חודשים, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה מסוג פשע, בתוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר. 

ג.      הנאשם ישלם פיצויים למתלוננים השונים כלהלן:

(1)    למתלוננת מאישום 2 (גילה זילברברג קולומבוס) סך של 10,000 ש"ח.

(2)    למתלונן מאישום 3 (אבישי לוי) ישלם הנאשם סך של 120,000 ש"ח.

(3)    למתלוננת מאישום 6 (אינה פניץ) ישלם הנאשם סך של 15,000 ש"ח.

(4)    למתלונן מאישום 12 (מר יעקובוביץ ישעיהו) ישלם הנאשם סך של 200,000 ש"ח.

(5)    סכומי הפיצויים למתלוננים המפורטים בסעיפים (1) - (3) לעיל ישולמו, כמוסכם, בתום שנה משחרור הנאשם ממאסרו.

(6)    הסכומים שהופקדו עד כה על ידי הנאשם בקופת בית המשפט בסך של כ - 100,000 ש"ח, ולרבות הסך של 30,000 ש"ח שהופקד בבית משפט השלום בירושלים בתיק מ' 12378/09 (או בתיק מ' 12379/09) ולרבות הסך של 16,500 ש"ח שהופקד במסגרת הליכי המעצר של הנאשם, ולרבות הסך של 4,683 ש"ח שנתפסו על ידי המשטרה ביום 29/7/10, בצירוף כל הפרשי ההצמדה והריבית שהתווספו עד לתשלום, יועבר למתלונן ישעיהו יעקובוביץ'. יתרת סכום הפיצוי למר יעקובוביץ תשלום כאמור בסעיף 5 לעיל.